מדינות ה-OECD מפסיקות להשתמש בפחם כמקור אנרגיה עיקרי ועוברות לשימוש בגז טבעי ובאנרגיות מתחדשות. על כך מצביעים נתוני שווקי האנרגיה במדינות המפותחות, לפיהם בשנת 2016, לראשונה בהיסטוריה, היקף ייצור החשמל באמצעות גז טבעי השתווה להיקף ייצור החשמל באמצעות פחם מזהם. אין ספק שכבר בעתיד הקרוב, יתפוס הגז הטבעי את מקומו של הפחם כמקור האנרגיה העיקרי לייצור חשמל במדינות המפותחות.

כך לדוגמה מדינות כמו בריטניה, צרפת, הולנד, איטליה וקנדה כבר החליטו על הפסקת השימוש בפחם, ובמדינות רבות בארצות הברית, בהן ניו יורק, קליפורניה ומסצ'וסטס, התקבלה החלטה דומה. גם מעצמות כמו סין והודו החלו לנקוט בצעדים לשיפור איכות הסביבה – ובשורה התחתונה, המגמה השולטת בעולם היא של הקטנת השימוש בפחם.

ישראל עדיין מאחור

מאז קום המדינה, סבלה ישראל מהיעדר מקורות אנרגיה מקומיים ונאלצה לייבא דלקים מזהמים כמו פחם, סולר ומזוט ממדינות זרות. אך בשנים האחרונות, בעקבות תגליות הגז הטבעי האדירות במים הכלכליים של ישראל, השתנה המצב מהקצה אל הקצה. ואכן, לאחר קיפאון של שנים בפיתוח משק הגז המקומי, ובעיקר בפיתוח תגליות הגז לוויתן וכריש-תנין, הגיע אישור מתווה הגז שאפשר למשק הגז הישראלי לנוע במהירות קדימה. כיום נראה כי חלק מהרגולטורים בישראל עמלים על יצירת מדיניות שתאפשר למשק לעבור מעידן הפחם אל עידן הגז הטבעי והאנרגיות המתחדשות. אולם, בהשוואה למדינות המתקדמות שכבר הכריזו על סוף עידן הפחם, אנחנו עדיין משתרכים מאחור.
המצב הוא כזה: ישראל נשענת כיום על מאגר גז טבעי מפיק אחד, הוא מאגר תמר. הגז הטבעי המופק ממנו מועבר לשימוש במשק הישראלי באמצעות מערכת הפקה והולכה אחת המורכבת מרשת צינורות גז תת-ימיים ואסדת הפקה יחידה. על כך טוענים התומכים בהמשך השימוש בפחם שמדובר בסיכון, שכן אם תתרחש מסיבה כלשהי תקלה או השבתה בצינורות הגז או באסדת ההפקה, הדבר יסכן את הביטחון האנרגטי.

לפיכך, המציאות הנוכחית היא שמדינת ישראל ממשיכה להישען על הפחם כמקור אנרגיה מרכזי. זאת על אף הסכנות הבריאותיות, הפגיעה בסביבה והמחיר הכלכלי הגבוה, ולמרות שבישראל מתים מדי שנה כ- 2,200 תושבים כתוצאה משריפה של דלקים מזהמים כמו פחם, סולר ומזוט. הזיהום גבוה במיוחד בחדרה ובאשקלון הסמוכות לתחנות הכוח המשתמשות בפחם.
היום משק האנרגיה נמצא בצומת דרכים. יש להחליט אם להמשיך בפעילות תחנות הכוח של חדרה ואשקלון, ששורפות פחם המזהם את הסביבה, או לעצור את פעילותן, להשתמש בהן כגיבוי, לבנות תחנות כוח חדשות שמונעות על ידי גז טבעי וכן להגדיל את כושר ייצור החשמל המקומי באמצעות אנרגיות מתחדשות. החלטה זו נמצאת בידיהם של שר האנרגיה, השר לאיכות הסביבה והממשלה כולה, אבל הם מהססים.

לעשות היסטוריה במשק האנרגיה

ההססנות של מקבלי ההחלטות וקובעי המדיניות נובעת כנראה ממגוון שיקולים, ביניהם אולי גם שיקולים פוליטיים ו/או אינטרסים סקטוריאליים. אך החשש מתלות בלעדית במאגר תמר, על מערכת ההולכה ואסדת ההפקה היחידות שלו, עומד לאבד מתוקפו בקרוב מאוד.

בימים אלה ממש פיתוח מאגר הגז לווייתן נמצא בעיצומו, ובקרוב צפוי להתחיל גם פיתוחם של מאגרי כריש ותנין. ההפקה מלווייתן צפויה להתחיל כבר בשנת 2019 וממאגרי כריש-תנין בשנת 2020. הגז הטבעי שיופק מכל אחד ממאגרים אלה יטופל ויובל לישראל בנפרד באמצעות תשתית ייעודית ובלתי תלויה. מרגע שהגז ממאגרים אלה יתחיל לזרום בצינורות, ישראל לא תהיה תלויה במערכת הולכה בודדת או באסדה יחידה. יעמדו לרשות המדינה מערכות הפקה והולכה מבוזרות ובלתי תלויות, המתפרשות על פני אזורים גיאוגרפיים שונים. פיזור תשתיתי זה יאפשר למדינה ישראל ליהנות מביטחון אנרגטי רב שיביא להגדלת העצמאות האנרגטית של המדינה. וכל זאת, בזמן שכושר הייצור הפחמי ישמש כעתודת גיבוי.

מדינת ישראל צריכה להיערך כבר היום לשינוי העתידי בתמהיל האנרגיה ולביסוסו של עידן חדש, עידן של גז טבעי כמקור אנרגיה מוביל לייצור חשמל, לתעשייה, לתחבורה ולענפים נוספים. הממשלה ושריה עומדים בפני הזדמנות היסטורית, וכל מה שדרוש הוא הכרעה מנהיגותית אמיצה. כל שעליהם לעשות הוא להכריז על תם עידן הפחם, ועתידה של ישראל יהיה נקי יותר, ירוק יותר ומשתלם יותר כלכלית.