משק האנרגיה של מדינת ישראל עבר קפיצת דרך אדירה מאז החל השימוש בגז טבעי בשנת 2004, עם פיתוח מאגר ים-תטיס. לראשונה מאז קום המדינה החלה ישראל לעשות שימוש משמעותי באנרגיה כחול-לבן.  ניתן לתארך את ההתפתחות המשמעותית ביותר עבור משק האנרגיה הישראלי בכלל ומשק הגז המקומי בפרט בין השנים 2009-2010, אז התגלו מאגרי הגז האדירים תמר ולוויתן. לראשונה בתולדות המדינה נמצאו משאבי אנרגיה בהיקף הגבוה משמעותית מצרכי השוק המקומי ומדינת ישראל נכנסה למועדון יוקרתי של מדינות בעלות תכולת אנרגיה מקומית המאפשרת יצוא.

יחד עם גילויי הגז הגדולים התגלו מאגרים נוספים כגון כריש, תנין, שמשון ודלית. על פי סקרים שבצעו משרד האנרגיה הישראלי והסוכנות המדעית של ארה"ב, קיים פוטנציאל גדול למציאת מאגרי גז טבעי נוספים במים הכלכליים של מדינת ישראל שהינם כפולים בהיקפם מהיקף הגז שהתגלה עד היום, ובנוסף יש פוטנציאל למציאת מיליארדי חביות נפט.

גילויי הגז האדירים, שהיו מעבר לכל צפי, הובילו לדיון ציבורי ער ולשינויים רגולטורים עמוקים ומהותיים בענף. החל בוועדת שישנסקי ששינתה דרמטית את היקף המס שמשלמות חברות הגז ולמעשה יותר מהכפילה אותו, דרך וועדת צמח שהביאה להגבלות משמעותיות על יצוא הגז וכלה במתווה הגז שכפה מכירת נכסים על חברות הגז והגביר את הפיקוח על מחירי הגז.

כל אחד מהשינויים לעיל לווה בדיון ציבורי ער ובחשיפה תקשורתית רבה שהגיעה לשיאה סביב מתווה הגז. לאורך תקופה זו, לעיתים מרוב הסיסמאות והכותרות שהתעופפו באוויר לצופה מהצד קשה היה לעקוב ולהבין מהו בעצם אותו מתווה גז מדובר, שבזכות אישורו יצא משק הגז הישראלי מקיפאון של מספר שנים, התחיל פיתוח מאגר לוויתן ונמכרו מאגרי הגז כריש ותנין.