תגידו, אתם בעד איכות הסביבה?
כן, אני יודע שזו שאלה קצת טפשית. הרי אין מישהו שהוא נגד. אבל תעזרו לי רגע להבין את הראציונל של מקבלי ההחלטות בעניין, אוקי? אני ממש רוצה לקוות שהם לא מונעים רק מטרנדים וכותרות.
היום פורסם שהמדינה תחלק 69 מיליון ש"ח לפרויקטים להפחתת גזי חממה. זה מצטרף למענקים שכבר ניתנו בהיקף של רבע מיליארד ש”ח, שצפויים להוביל לחיסכון שנתי בהתייעלות אנרגטית של 283 מיליון ש"ח בשנה.
אבל לשם ההשוואה – בשנת 2019 הנזק הבריאותי והסביבתי שנגרם לישראל כתוצאה מהתחנות הפחמיות נאמד ב 5.3 מיליארד ש”ח. 5.3 מיליארד!
זה פי 6.5 מהנזק המצרפי של כלל התעשיה במפרץ חיפה (כולל בתי הזיקוק, כרמל אולפינים, גדיב, שמן, דור כימקלים, גדול ועוד).
וזה פי 7.7 מהנזק של כלל התעשיה הכימית בישראל (כולל מפעלי ים המלח, מכתשים אגן ועוד).
כלומר – בהחלטה רגולטורית אחת, של מעבר לשיטה של הפעלה עונתית של יחידות הייצור הפחמיות של חברת חשמל כדי שיעבדו רק חלק מהזמן, ומעבר לשימוש גדול יותר בגז המקומי, ניתן להפחית את הנזק העצום הזה בערך ב- 50%.
מבחינה סביבתית האימפקט יהיה כאילו סוגרים את כל התעשיה בחיפה, כפול 3.
אז איך זה יתכן שקברניטי איכות הסביבה לא מתעסקים מהבוקר עד הערב – רק בצמצום השימוש בפחם. מה מפחיד אותם?
בשבועות הקרובים אעלה כאן סדרה של פוסטים המתייחסים להיבטים הסביבתיים של השימוש בפחם בישראל.
אני ממש מבקש מכם – תעזרו לי לשתף את המידע הזה ולהשפיע על מקבלי ההחלטות שלנו. לפעמים אני פשוט לא מצליח להבין מה הרציונל שמניע אותם.
(מקור הנתונים לגרף – דו"ח המפלס לשנת 2019 של המשרד להגנת הסביבה; "אסדות הגז" מתייחסות לפרויקט תמר ומרי בי, כי לוויתן עדיין לא היה פעיל ב-2019)