כאשר מדינה יכולה להסתמך באופן עצמאי על משאבי הטבע הנדרשים לה לייצור אנרגיה, ללא תלות בגורמים חיצוניים, אז מדובר במדינה עם רמת ביטחון אנרגטי גבוהה.

היום, חמש שנים מאז החלה הפקת הגז ממאגר תמר, השימוש בגז טבעי בישראל כבר אחראי ליותר משליש מצריכת האנרגיה הכוללת במשק הישראלי. אז נכון, יש עוד לאן לשאוף, אבל מדובר בנתון מרשים מאוד, וישראל ללא ספק בדרך לביטחון האנרגטי.

כדי לחזק את  הביטחון אנרגטי של ישראל, יש להמשיך ולפתח את משק הגז הטבעי, תוך שמירה על עקרונות יסוד הכרחיים:

התנאי הראשון למשק גז משוכלל הוא יתירות באספקת הגז.

הכוונה היא להבטיח את היכולת של משק הגז הטבעי לקלוט גז ממספר מקורות שונים ובלתי תלויים שהקיבולת המשותפת שלהם עולה על הביקוש במשק. במקרה של ישראל – אספקה משלוש שדות גז שונים – תמר, לוויתן וגם כריש-תנין.

התנאי השני ההכרחי הוא שרידות המערכת.

שרידות המערכת היא היכולת של מערכת אספקת הגז להמשיך ולפעול גם במקרה של תקלה מהותית או במקרה של חבלה מכוונת באחד המתקנים. שני אלו הם תנאים בסיסיים והכרחיים לכל משק אנרגיה מפותח.

על כן לא ניתן להמעיט בחשיבותו של אישור מתווה הגז, אולי המהלך הרגולטורי הדרמטי ביותר אי-פעם להבטחת הביטחון האנרגטי של מדינת ישראל.

מדוע?

נכון להיום, משק הגז הישראלי נשען על מערכת הפקה אחת בלבד, מערכת הפקת הגז ממאגר תמר. המערכת בנויה ממספר בארות הפקה, שני צינורות הולכה גדולים שפרוסים לאורך של כמאה ארבעים ק"מ, מבארות הגז ועד לאסדת ההפקה, הקישור הארוך בעולם בין מאגר גז ימי לבין אסדת הפקה, ומשם זורם הגז בצינור נוסף עד למתקן קבלת הגז באשדוד.

למרות שלמשק הישראלי יש גיבוי בדמות אניית גז טבעי נוזלי העוגנת כדרך קבע מול תחנת הכוח בחדרה, עדיין התשתית הקיימת איננה מאפשרת הטמעה עמוקה נוספת של גז טבעי למשק הישראלי, הטמעה שתביא עמה בשורה כלכלית משמעותית ביותר – אך לא פחות חשוב מכך תביא לצמצום מאסיבי נוסף בפליטות המזהמים בישראל.

אלו שהתעניינו במשק הגז הטבעי בטח שמעו בעבר את הטענה שלפיה משק הגז הטבעי הישראלי תלוי בצינור בודד וש- "חייבים עוד צינור".

אז בואו פעם אחת נבין למה מדובר בטענה לא נכונה.

כי הבעיה האמיתית של משק הגז הישראלי היא לא התלות בצינור בודד, הבעיה כיום היא שהמדינה תלויה במערכת הפקה בודדת ויחידה.

חייבים להבין: אם תהיה תקלה באסדת ההפקה, לא משנה גם אם יהיו אלף צינורות מהאסדה לחוף, זה לא יעזור. לכן, הפתרון כמובן הוא פיתוח והקמה של מערכות הפקה נוספות ובלתי תלויות ממאגרים שונים שיוכלו לגבות האחת את השנייה.

זה בדיוק מה שקורה עכשיו בשטח: מתווה הגז יצר את התנאים לביטחון אנרגטי ישראלי, ועכשיו אנו נמצאים בעיצומן של העבודות לפיתוח מאגר הענק לוויתן.

המתווה גם הוביל למכירת מאגרי כריש ותנין לידי חברת אנרג'יאן היוונית וגם העבודות על פיתוח מאגרים אלו יחלו בקרוב.

בוא נציץ ונראה איך משק הגז הישראלי ייראה עוד מעט:

מבקר המדינה פרסם ב 18.07.18 דוח על "מוכנות המדינה לרעידת אדמה". המבקר כתב בדו"ח כי "עיכובים במימוש התכונית לחיבורם של מאגרי גז טבעי נוספים למערכת ההולכה דרך נקודת כניסה נוספת, מעמידים את משק החשמל בסכנת שיבושים כבדים באספקת החשמל הרציפה במקרה של רעידת אדמה".

הפיתרון הוא כפי שאתם יודעים – פיתוח של מערכות הפקה בלתי תלויות. בדיוק כמו שקורה עכשיו עם מאגר לוויתן ובהמשך עפ פיתוח התשתית ממאגרי כריש-תנין.

עם תחילת אספקת הגז ממאגר לוויתן בסוף שנת אלפיים ותשע עשרה, וביתר שאת החל מהשנים אלפיים עשרים אלפיים עשרים ואחת, אז תחל גם אספקת הגז של מאגרי כריש ותנין, היקף תשתית אספקת הגז שתעמוד לראשות המשק תהיה למעלה מכפולה לעומת זו שקיימת היום (!).

ולא פחות חשוב, המשק הישראלי לא יהיה תלוי עוד במאגר בודד, וייהנה משלוש מערכות הפקה שונות ונבדלות שיוכלו להעניק גיבוי הדדי.

המשק הישראלי בדרך לעידן חדש של ביטחון אנרגטי עם יותר ויותר ספקי גז, יותר תחרות ועם לפחות שלושה מאגרי גז שונים שמספקים גז לישראל.

עכשיו יש את כל התנאים להעצמת הטמעת הגז הטבעי בישראל, במשק החשמל, בתעשייה, בתחבורה ולשימושים נוספים. נגמרו התירוצים..