בשנה הבאה סוף סוף ייצא מבטן האדמה הגז הטבעי שטמון במאגר לוויתן, וכולנו נהנה מן היתרונות האדירים שהוא מציע לנו: החל באנרגיה נקיה וזולה, המשך בהכנסות ממיסים למדינת ישראל וכלה ברווח גיאופוליטי כתוצאה מייצוא של הגז לשכנותינו, ובראשן מצרים וירדן. כעשור לאחר שנתגלה, הושלמה כבר המלאכה של כ-40 אחוזים מפרוייקט לוויתן, שמומן על ידי הסקטור הפרטי ובהשקעה של כ-13 מיליארד שקלים: הבארות נקדחות בקרקעית הים, הצנרת תורכב בקרוב, ובארה"ב כבר מורכבת אסדת הטיפול שתגיע לאיזורנו בהמשך.

למה זה לקח כל כך הרבה שנים? בגלל העיכובים הרבים שנבעו מתהפוכות הרגולציה: מאגר לוויתן ספג התנגדויות רבות, בין אם פוליטיות בנושא מתווה הגז או פוליטיות-בעיקרן (גם אם הוצגו כאילו הן "לטובת הציבור"); עם זאת, על אף שכל נושא הגז כבר אושר בכל המסגרות הרגולטוריות והמשפטיות האפשריות, עדיין קיימות לו התנגדויות – ולמרבה הצער, גם הפעם המתנגדים מתבססים על שמועות במקום על עובדות.

שמועות במקום עובדות

קשה לבוא בטענות אל התושבים בזיכרון יעקב וסביבתה, אשר חוששים מפני פגיעה בבריאותם או בסביבה שבה גדלים ילדיהם. אולם אם הם יסיטו את מבטם דרומה לאורך החוף, הם יבחינו בארובות הענק של תחנת הכוח הפחמית בחדרה. אותן ארובות שהמזהמים שנפלטו מהם בארבעים השנים האחרונות יצרו זיהום אוויר גבוה פי 32 מאלה שבאיזור חיפה, שביום רע מעלה את שיעור החולים במחלות לב וריאות ואת שיעורי התמותה, וביום טוב רק מלכלך את הכביסה באבק פחמי שחור.

הנזק של הפחם ייעלם בקרוב – בזכות הגז הטבעי שיגיע ממאגר לוויתן ובהמשך גם ממאגרי כריש ותנין: מתוך שש היחידות הפחמיות בתחנת הכוח בחדרה, ארבע יושבתו מיד עם תחילת הזרמת הגז לחופי ישראל. השתיים האחרות תופעלנה בהיקף מינימלי, ולבסוף יושבתו גם הן באופן סופי. אותו דבר צפוי לקרות באיזור אשקלון: הפעילות של תחנות הפחם תצטמצם משמעותית, זיהום האוויר יפחת, והתושבים בסביבת חדרה, פרדס חנה ואשקלון יפסיקו סוף סוף לנשום את זיהום האוויר הכבד שנוצר כתוצאה משריפת הפחם.

מי שבקי בהליכי אישור פרויקט לוויתן יודע כמה דגש ניתן לשמירה על הסביבה ובריאות התושבים. התוכנית גובשה בהתאם לסטנדרטים המחמירים ביותר במדינות ה-OECD. האסדה תוכננה כמערכת סגורה, על-מנת שלא תהיה פליטת מזהמים, ומיקומה נבחר בהתאם לתנאים הנדסיים וטופוגרפיים ולאור שיקולים רבים ומקיפים. הצינורות להולכת הגז יוטמנו באופן בטוח עמוק בבטן האדמה, וגם לפי בחינה של תרחישי קיצון ותחת ההנחות המחמירות ביותר, כמות המזהמים שעשויה להגיע לחוף היא זניחה לחלוטין.

תכנית הפיתוח אושרה והוסדרה בתהליך ארוך וקפדני, במסגרתו אנשי המועצה הארצית, בהם מומחים לתכנון ואיכות הסביבה, נציגי הציבור ונציגי הארגונים הירוקים, הוזמנו לומר את דברם. בשנת 2014 אושרה לראשונה תכנית מתאר ארצית. בשנת 2015 הוכנסו בה התאמות על פי דרישת בג"צ. בשנת 2016 אושרה התכנית בממשלה, ובשנת 2017 אושר מתקן האחסון לשעת חירום "חגית" בפעם השלישית(!); ועדיין, חזרה אותה תכנית פיתוח לבג"ץ, על כל השינויים והאישורים בה, והוא קבע כי לא היה פגם בתהליך שבוצע על ידי המועצה הארצית.

למי להאמין?

אפשר להבין את הפחד שמעוררות שמועות אפוקליפטיות, אך לא מומלץ להקשיב למומחים לקונספירציות. עדיף לתת מינימום קרדיט למומחים במשרד להגנת הסביבה, במשרד האנרגיה, במערכת המשפט, וכן, גם לאנשי המקצוע בתעשיית הגז שמצהירים כי תכנית הפיתוח בטוחה לחלוטין. בעוד כמה שנים, כשרמות זיהום האוויר ירדו, נרגיש כולנו את מה שברור כבר היום לכל אנשי המקצוע: הגז הטבעי הוא הפתרון לזיהום האוויר בישראל, לא הבעיה.